א' עלתה מרוסיה עם בעלה בתחילת המאה שעברה, לבני הזוג לא היו ילדים ולא כל קרוב משפחה בישראל. בני הזוג סחרו בזהב מחנות ברחוב אלנבי בתל אביב צברו הון ורכשו בתל אביב מעל עשר דירות. בשנות ה-50 נפטר בעלה של א' והיא ירשה את כל רכושו וגרה לבדה בצפון תל אביב. א' נפטרה גלמודה בשנות השבעים. כל רכושה הרב נוהל מאז פטירתה על ידי האפוטרופוס הכללי, מאחר ולא השאירה צוואה  ולא נודעו יורשים על פי דין.

לפני מספר שנים החל צוות של פוקוס חקירות לחקור את התיק. בוצע חיפוש מקיף אחרי יורשים של המנוחה והתגלה יורש יחיד, קרוב משפחה. היורש לא הכיר את בני הזוג בשל פער דורות, אך על פי דין הוא היורש. לאחר הפניה של פוקוס חקירות הוגשה בקשה לבית המשפט לעניני משפחה והנושא נמצא בתהליך על מנת לוודא שאכן הוא היורש והיחידי.

אבל לפתע צצה צוואה…

במהלך חיפושים של יורשים מעולי גרוזיה פנה עורך דין תל אביבי ליוצא גרוזיה וביקש ממנו סיוע באסוף מידע בקהילה. בשיחת אגב סיפר עורך הדין על א' ורכושה הרב. זמן קצר לאחר מכן צצה צוואה בכתב יד, נושאת תאריך מוקדם מפטירתה של א' במספר שנים בו היא מורישה את כל רכושה לבנו של מציג הצוואה. על הצוואה נמצאו חתימות של שני "עדים". המוטב של הצוואה פנה לבית המשפט וביקש להעביר את הרכוש על שמו.

האפוטרופוס הכללי התנגד לבקשה ופנה למוטב הצוואה על מנת לקבל הבהרות. האב לא מתבלבל ומציג סיפור על פיו א' ישבה בבית החולים בסמוך אליו לפני שנים רבות בעת שהוא ממתין ללידת בנו. התפתחה ביניהם שיחה ומאחר וא' הייתה ערירית היא ביקשה לקרוא לבן שיוולד על שם אביה אליהו. האב נעתר וקורא לבנו אליהו. על פי הסיפור, א' מוזמנת לברית אך במקומה מגיע שליח עם תליון זהב כמתנה ומאז הקשר איתה מנותק. מציג הצוואה מראה את התליון לנציג האפוטרופוס.

כאשר אליהו מגיע לבגרות דופק שליח בדלת ביתם ומוסר מעטפה ובה "צוואת" המנוחה. עד כאן הסיפור מושלם.

אחרי חקירה מעמיקה שבוצעה על ידי מחלקת המבצעים של פוקוס חקירות גילינו פרט מהותי: סמוך לירושלים איתרנו את  בנו של אחד ה"עדים לצוואה", שכמובן לא ניתן היה לחקור אותם מאחר שהם נפטרו הרבה לפני הגשת ה"צוואה" לבית המשפט. הבן סיפר כי אביו היה מסייע לעיתים למוטב הצוואה בעסק שניהל בתחום בקבוקי בירה.

מסקנות החקירה העלו שהצוואה זויפה וה"עדים" החתומים על הצוואה בכלל לא היו בחיים במועד כתיבתה.

בשנת 2007 הוגש כתב אישום נגד מוטב הצוואה המזויפת בהמשך הוא נשפט, הורשע ונגזר עליו מאסר בפועל.

באחת מחברות ההייטק באזור השרון נערך יום ספורט. בנות החברה מתקשקשות ביניהן על אופנה ובמהלך השיחה עולה כי הבנות פיטרו את עוזרות הבית מאחר ונעלמו מביתן זוגות נעליים. מאחר ומדובר בנשים אנליטיות מיד הועלתה השערה שיש חוט מקשר בין המקרים.
העובדות החלו לבדוק קצת יותר לעומק ונודע כי מדובר בתופעה ומספר נשים נוספות בחברה חוו העלמות של נעלים מביתן. הן פנו למנכ"ל החברה וסיפרו על צרוף המקרים המוזר.

מחלקת היעוץ הבטחוני של פוקוס חקירות מלווה את החברה ביעוץ שוטף בתחומי הביטחון והאבטחה, והטלפון הראשון של מנכ"ל החברה היה אלינו.
את האחריות על החקירה קיבלה מחלקת המבצעים של פוקוס חקירות. חוקרי מחלקת המבצעים גילו בתשאולי העובדות כי הנעליים נעלמו מבתיהן ללא סימני התפרצות. המסקנה הייתה שהנעלים נעלמו על ידי גורם שמשכפל את מפתחות הדירות של העובדות ופורץ לביתן כאשר הוא יודע שהן אינן נמצאות.

תוך תהליך איסוף המידע הצליב צוות החוקרים עשרות עדויות והגיעו לחשוד: עובד החברה, מהנדס מוכשר ומוערך, נשוי ויוצא תפקיד יוקרתי ביחידת מודיעין צה"לית.
על מנת לבדוק את החשד הכנסנו את רונית, אחת החוקרות במשרד, לעבודה בחברה בתפקיד מזכירה. לפני שהיא החלה לעבוד התקינו אנשי המערך הטכנולוגי מצלמה סמויה מעל עמדת העבודה שלה וחוקרי מחלקת המבצעים צפו בצילומי הוידאו בזמן אמת ממשרד סמוך.

יום אחרי שרונית החלה לעבודה בחברה פונה אליה ד' ובתחקור מתוחכם מנסה ל"לדוג" את כתובתה.

עוד יום חולף ובשעות הפסקת הצהריים מבחינים חוקרי פוקוס חקירות שד' ניגש  לשולחן של רונית, לוקח את צרור המפתחות שלה ויוצא במהירות ממשרדי החברה. שלושה מצוותי המבצעים שהמתינו בחניון סמוך פתחו במעקב אחרי ד' ותיעדו אותו נוסע במהירות למרכז העיר ומשכפל את מפתחות הדירה של רונית. צוותי המעקב המשיכו לתעד את הפעילות של ד' עד שחזר למשרדי החברה – שם תיעדו מצלמות הוידאו איך הוא מחזיר את צרור המפתחות לשולחנה של רונית.

בסיום יום העבודה המזכירה החדשה יצאה מהמשרד וצוות העוקבים הופתע לגלות את ד' יוצא במהירות ממשרדי החברה, נכנס למכוניתו ומתחיל לעקוב במכוניתו אחרי המזכירה החדשה, למרות שכבר היתה לו את כתובת מגוריה. הוא לא מודע לכך ששלושה צוותי מעקב ממחלקת המבצעים פוקוס חקירות עוקבים אחריו. ביקשנו מרונית להתעכב בתחנת דלק ונערכנו בחדר המדרגות של הדירה שהושכרה עבורה וגם בה הותקן ציוד צילום משוכלל.

בשלב זה שמו לב העוקבים שד' יוצא במהירות מתחנת הדלק ונוסע לכיוון דירתה השכורה של רונית. צוותי מעקב שהמתינו בסמוך לדירה ובחדר המדרגות בכיסוי הבחינו בד' עולה לדירתה עם המפתח המותאם, כאשר הוא חובש כובע קסקט.

בשלב זה לא נותרה לחוקרי מחלקת המבצעים של פוקוס ברירה והם עכבו את ד' בדירה עד להגעת המשטרה. ד' נעצר על ידי המשטרה ובחיפוש שנערך בביתו גילו השוטרים סליק של כ-250 זוגות נעלי נשים. תיק חקירה נוסף נסגר בהצלחה.

מחלקת איתור הנכסים של פוקוס חקירות קיבלה מידע על מגרש ריק שנמצא בין בנינים בעיר מבוקשת במרכז הארץ. בברור ראשוני שערך צוות המחלקה נודע שהמגרש נרכש לפני מלחמת העולם השנייה על ידי יהודי אזרח פולניה.

הערכת העבודה של צוות הבדיקה הייתה שרוכש המגרש נספה בשואה, יחד עם רוב יהדות פולין, ואם יש יורשים הם אינם מודעים לקיומו של המגרש.
מאחר ושם המשפחה לא היה נפוץ במיוחד החלו במחלקת איתור הנכסים לבנות עצי משפחה של מספר משפחות בישראל הנושאות את אותו השם, כאשר המטרה הייתה לאתר בני משפחה  – יורשים חוקיים של המגרש.

לאחר עבודת מחקר הגיעו החוקרים לאיש מבוגר הנושא את אותו השם וסיפר כי בשנות החמישים היתה אשת חברה, רווקה צעירה, שעלתה מפולין לאחר המלחמה לבדה וחיה בתל אביב.
בסריקה של קטעי עיתונות משנות החמישים איתרו החוקרים כתבה בעיתון המדווחת על  ידוענים של אותו העשור. אחד מהם היה שמעון רודי ובת זוגו גברת הנושאת שם משפחה זהה לשמו של בעל המגרש, שעזבו מישראל לאירופה.

שמעון רודי היה ידוע כרודי "כופף ברזל", בריון שהפגין בכיכרות תל אביב יכולת מרשימות של כיפוף ברזלי בנין בידיו – מופע בידור של אותה תקופה.
אותו שמעון רודי מככב בשיר "השכונה" של חיים חפר שבוצע על ידי התרנגולים "לך ותקרא לג'ים ואודי אהרל'ה ושמעון רודי".

צוות החוקרים החל לחפש את שמעון רודי באירופה ומשם מצא כי הוא עזב את אירופה לברזיל ושם נפטר בשנות השבעים.
לאחר חקירה נוספת איתר צוות החוקרים בברזיל את בת זוגו של רודי, בתו של בעל המגרש, אשה בת יותר מ-80 שמתגוררת בברזיל והיא היורשת החוקית של המגרש.